דויטש נ' אייס רויאל בע"מ

החלטה

בקשת הנתבעת לדחיית התובענה בהתאם להוראות תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), ומנגד בקשת התובע להארכת מועד.

ביום 6.6.11 הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבעת (שלימים תוקנה הוגשה אף כתב הגנה מתוקן).

בשלב מסוים, הנתבעת הגישה בקשה לחייב התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות, בהתאם להוראות תקנה 519 לתקסד"א, וביום 3.12.12 ניתנה החלטתה המפורטת של כבוד השופטת ח' ינון בה הורתה לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות בסך של 15,000 ₪.

בהחלטתה קצבה כבוד השופטת ינון 45 ימים להפקדת הסכום הנ"ל, שאם לא כן, קבעה ש "ניתן יהיה לפעול עפ"י תקנה 519 (ב) לתקסד"א".

התובע לא הפקיד את הסכום.

בישיבת יום 7.10.13 העלתה הנתבעת עניין זה פעם נוספת לפני כבוד השופטת ינון, ואכן, לאחר שהוגשה בקשה בכתב מטעמה, האריכה כבוד השופטת ינון בהחלטה מיום 27.10.13 לתובע את המועד להפקדת סכום הערובה ב – 45 ימים נוספים.

גם במועד זה לא עמד התובע.

הנתבעת הגישה ביום 22.12.13 בקשה נוספת לדחיית התביעה בהעדר הפקדה, כאמור בהחלטת כבוד השופטת ינון, ובו ביום ניתנה על ידי מותב זה החלטה המאריכה לתובע את המועד בעוד 7 ימים להפקדת הסכום – אף בלא שביקש זאת.

תחת הפקדת הסכום, הגיש התובע בקשה להארכת מועד להפקדה של 60 ימים נוספים, בטענה כי צדדים שלישיים שאמורים לסייע לו להפקיד את הסכום נמצאים בחו"ל ולאחר שיחזרו יהיה בידו להפקיד הסכום בקופת בית המשפט.

בהחלטתי לבקשתו נאמר, בין היתר, כך:

"בתיק זה ניתנה החלטת כבוד השופטת ינון להפקדת ערובה בהתאם להוראות תקנה 519 לתקסד"א וזאת ביום - 3.12.12, היינו לפני למעלה משנה.

התובע לא הפקיד את הסכום , ועל אף בקשות חוזרות ונשנות בר"ע על ההחלטה לא הוגשה, ועל אף אורכות חוזרות ונשנות שניתנו לתובע להפקיד את הסכום שקבע בית המשפט - לא עשה כן.

אינני סבור שיש להאריך את המועד ללא תכלית של ממש. הטענה כי הערבים שככל

הנראה אמורים להפקיד את הכספים נמצאים בחו"ל זה זמן רב וטרם שבו, לאו טענה היא.

לו רצו הערבים - יכלו לעשות העברה בנקאית בהוראה טלפונית, בפקס או באמצעות האינטרנט.  הימצאותו של אדם פיזית במקום מסוים לא צריכה להעלות או להוריד במיוחד בימים של התקדמות טכנולוגית".

על אף הדברים - הארכתי לתובע המועד להפקיד הסכום עד ליום 31.12.13.

והנה, גם עד ליום זה לא הפקיד התובע את הערובה שנקבעה לפני למעלה משנה (יום 3.12.12 כזכור), ותחת זאת – ובאיחור מה - הגיש ביום 1.1.14 בקשה חדשה ונוספת להארכת מועד, וכן עתר לדחיית מועד הדיון הקבוע ליום 5.1.14.

התובע ציין כי הוא פועל ללא לאות לגייס הסכום, אולם טרם עלה בידו לעשות כן, אולם הוא "מאמין" (כך כנטען בבקשתו) שיצליח לעשות כן בתוך 60 ימים נוספים.

התובע חוזר ומציין כי הוא נמצא בהליכי פשיטת רגל, כאשר בית המשפט של פש"ר והנאמן  התירו לו לנהל הליך זה; עובדה זו, שהתובע נמצא בהליכי פשיטת רגל לא נעלמה מעיניה של כבוד השופטת ינון בעת מתן החלטתה להפקדת ערובה, ועל אף זאת קבעה את שקבעה.